חברתי הטובה... by Mira

[kador]

פרק 1

"ביום הראשון של הקיץ החמים, שחימם את הצמחים, ייבש את הטל וליטף את העננים ששטו להם בזהירות בשמיים הרחבים

חיכיתי לחברתי הטובה, היל כמו כל יום ובמיוחד ביום הראשון של הקיץ המיוחד שלנו,

על כך אכתוב אחר כך יומן יקר אך בינתיים אחשוב על כך..."

ביום הראשון של הקיץ, כן זה קרה...

אין לי מילים כי...

באותו היום לא סיימתי לכתוב, שלוש שנים עברו מאז שהייתי ביום האחרון עם חברתי... היל,

היל, הייתה חברתי היחידה שערה חום, עיניה כחולות כמו הים.

כשיצאנו לטייל ברחובות העיר מצאנו את עצמיינו באותו היום

עם חבורה של אנשים ממש לא מוכרים

ואז זה קרה...

הדבר הכי, הכי שיכול להיות

התאונה!



ביום התאונה הנוראי הזה, לא יכולתי לנשום רציתי פשוט למות

זה לא שכל יום מאבדים חברה!

ועוד חברה בנפש! חברה שלי, הכי טובה, והכי חשוב יחידה...

לאחר ימים ושעות רבות זה עבר אבל רק חלק, ההרגשה הנוראית של להיות לבד

ללא אף אחד שאתה מזיל דמעה ואין איש מסביבך...

היל ואני היינו איך להסביר?

אותו בן אדם! איך אהיה בלעדיה?

מה אעשה? כל היום ישבתי, חשבתי ובכיתי וכל היום הבנתי שכך שנה לא תחלוף

מה יקרה אחרי עוד שנה ועוד שנה...

לאחר חודשיים בדיוק מאותו היום רצתי לראות את המקום בו זה קרה, הדבר הכי נורא...

שם בדיוק ליד האבן הגדולה, ליד נהר, וכיפת הר מציצה,

אמי באה איתי לשם שוחחנו לא דיברתי לא הוצאתי אפילו מילה מפי רק שתיקה עמוקה שחדרה ללב הנהר, אחרי שתיקה ארוכה של 10 דקות החלטתי לשבור אותה ולהוציא מילה מפי בלי לבכות,

ניסיתי להגיד הכול, אך יצא לך רק 'אהה' ושקט...

אחרי שישבנו המון זמן שם ללא מעש, קמנו ועברנו את הכביש, לפתע נעצרתי באמצע ולא הצלחתי למרות מאמציי לנוע להזיז שוב רגל כדי להמשיך,

אמי תפסה לי את היד ושאלה :' למה את נעצרת?'

פתאום בשנייה אחת עפתי למרחק ואמי נדרסה...

ישבתי שם וראיתי את דמה נוזל אט , אט ולא האמנתי לדבר שקורה מסביבי

רצתי לחבק אותה ונפלתי, נפלתי על הכביש...

תזוזה לא הייתה רצויה או מחייבת, ועברו האנשים כאילו לא ראו אף אחד.

עברו במהירות, רצו התחלתי לבכות כאילו אין מחר והגשם התחיל לרדת, ומבול

נפל עלינו בחוזקה היה אפשר לחשוב שהעננים בוכים יחד איתנו.

לאין שנייה הייתה ההרגשה כלא הייתה וכאין סוף מחשבות מתרוצצות ברחבי העולם

ובראש אחד בכי מר.